לחיות כאילו יש לנו את מה שאין לנו

בקורס להכשרת מורים בשיטת פלדנקרייז, למד איתנו גם פרופסור אברהם בניאל. הוא היה אז כבן 80. אבל הנוכחות שלו בינינו הייתה ראויה לציון לא רק בזכות גילו, אלא גם כי הוא היה אביה של ענת בניאל, שביחד עם אילת אלמגור, היו שתיהן צמד המורות המבריקות מהן זכינו ללמוד את רזי המקצוע.

אברהם בניאל הכיר את פלדנקרייז והיה מיודד איתו. באחד מימי הקורס הוא סיפר לנו משהו שהדגים באופן כל כך יפה את דרך החשיבה המיוחדת של פלדנקרייז.

פלדנקרייז כידוע, פיתח את שיטתו בעקבות פציעה בברכו. אברהם סיפר לנו שכשפלדנקרייז קיבל המלצה לעבור ניתוח באותה ברך, הוא שאל את הרופאים: "מה יהיה מצב הברך אחרי הניתוח?". והם ענו: "לא תוכל לכופף אותה יותר". אז הוא שאל: "ואם לא אעבור את הניתוח?". התשובה הייתה: "גם במקרה הזה לא תוכל לכופף אותה". אברהם סיפר שפלדנקרייז ויתר על הניתוח ואמר לרופאים: "תודה רבה, אבל אני אלמד את עצמי לחיות כאילו שיש לי את מה שאין לי".

הסיפור הזה נשאר חקוק בי ומידי פעם הוא מהווה עבורי קו מנחה.

ככה היה במקרה של נעמי. היא הגיעה אליי בגלל כאבים במפרק הירך השמאלי. כשדיברה, אי אפשר היה שלא להבחין שהקול שהיא מפיקה צרוד וחלש. לשאלתי, היא סיפרה שעברה ניתוח להוצאת בלוטת התריס, ומיתר הקול השמאלי נפגע ושותק. שאלתי את עצמי אם יש קשר בין מפרק הירך הכואב למיתר המשותק?

אני רוצה רגע להסביר מה עמד מאחורי השאלה שלי: החוליה המקשרת בין מיתרי הקול למפרק הירך היא הסרעפת. כשאנחנו נושמים ומדברים, שריר הסרעפת שלנו מתכווץ ומתרפה לסירוגין. כשהוא מתכווץ, הוא דוחף את האיברים הפנימיים לכיוון רצפת האגן. רצפת האגן מגיבה בדחיפה נגדית (בדיוק כמו שניוטון לימד אותנו). חשבתי שיכול להיות שבגלל המיתר המשותק, הסרעפת עובדת פחות טוב באותו צד ולכן גם רצפת האגן באותו צד נחלשה. התוצאה של רצפת אגן חלשה בצד אחד, עשויה להיות שהיא לא מייצבת מספיק טוב את מפרק הירך ומכאן הכאב במפרק.

כשבדקתי את תנועת הסרעפת של נעמי, הסתבר שאכן צד שמאל שלה חלש בהרבה ביחס לצד הימני. התרגילים שהנחיתי אותה לעשות במהלך המפגש שיפרו את היכולת שלה להשתמש בשני צידי הסרעפת והבטן באופן שווה יותר. בעצם, לימדתי אותה להשתמש בסרעפת שלה "כאילו שיש לה את מה שאין לה".

בסיום המפגש נדהמנו שתינו מהאפקט: גם מפרק הירך השתפר פלאים והדיבור היה יציב וחזק. הצרידות נעלמה.

דר' משה פלדנקרייז